פסק-דין בתיק ת"א 34779-05-12

            א. התביעה, רקעה וההליכים שלפניה ושבעקבותיה

1.         עניינו של פסק דין זה בתביעה שמתבקשים בה סעד כספי וסעדים בעניין אופן ניהולה של הנתבעת 1, שהיא חברה המפעילה תחנת מוניות בשם "מוניות רוממה" (להלן: החברה).

2.         התובע (להלן: בושליב) והנתבע 2 (להלן: מלמד) הם בעלי מניות בחברה. מלמד הוא בעל מניות ותיק ואילו בושליב (שהוא יליד שנת 1937 ועלה ארצה מרוסיה בשנת 1991) הוא בעל מניות רק מאז חודש אפריל 2004, שאז רכש ממלמד 25% מהון המניות של החברה תמורת 42,000$.

3.         לטענת בושליב, החברה נוהלה ע"י מלמד ואחרים באופן שהביא לכך שבושליב קופח קשות בכך שלא זכה למה שהגיע לו מכח מעמדו בחברה.

4.         כאן המקום לציין שלתביעה דנן קדמה תביעה שהוגשה בבית משפט השלום בירושלים, אשר הועברה לבית משפט זה והוכתרה כת.א. 3028/09. לגבי אותה תביעה הייתה הסכמה להפסקתה לצורך פנייה לבוררות. דא עקא שהליך הבוררות לא הביא לסיום הסכסוך בין הצדדים. בסבך שנוצר לא היה מנוס ממחיקת התביעה הנ"ל תוך שנקבע כי "התובע יהיה רשאי לפתוח תיק חדש, ולהגיש במסגרתו תביעה מכח האגרה ששולמה בתיק דנן, ובקשר אליה יחייבו כל ההליכים שעד כה" וכי "את שאלת ההוצאות בקשר להליכים שעד כה ניתן יהיה לשקול במסגרת שבה יימשכו ההליכים בין הצדדים".

            בשולי פסק הדין הנ"ל הוספתי כי למקרה שתוגש תביעה חדשה כנ"ל "ניתן להפנות תשומת הלב של המזכירה הראשית, המטפלת בהקצאת התיקים, לכך שלדעתי מתאים שאותו תיק יוקצה למותב זה. וכי "ככל שכך יהיה, הרי שבסמוך לאחר פתיחת תיק כנ"ל, ניתן יהיה לקבוע במסגרתו מועדים להוכחות ולסיכומים במתווה השמיעה הרצופה".

5.         בסופו של דבר הוגשה התביעה דנן ב-17.5.12, תוך שהוגש במסגרתה כתב תביעה חדש ושתצהירי העדות הראשית שברקעה הם אלה: מצד בושליב - תצהיר שלו ושל מי שהיה בעל מניות בחברה (מוריס בזק) ומצד הנתבעים - של מלמד ושל בעל מניות אחר בחברה (דניאל ימיני).

6.         הנתבעים מחו על כך שהוגש כתב תביעה חדש והעלו גם טענת התיישנות. בקשר לאלה נרשמו בפרוטוקול קדם המשפט מ-10.9.12 הדברים הבאים:

            " מוסכם שההליכים בתיק דנן יתנהלו על יסוד מכלול מה שהצטבר בת.א. 3028/09 ולא על יסוד כתב התביעה החדש, והנתבעים לא יעלו טענה של העדר כתב תביעה בתיק דנן. זאת לנוכח האמור בסעיף 5 של פסק הדין באותו תיק. ב"כ הנתבעים מציין כי העלה בכתב ההגנה החדש שבתיק דנן טענת התיישנות כלפי כתב התביעה החדש, אך בית המשפט ממליץ לו לזנוח טענה זו לנוכח העובדה שהתביעה בת.א. 3028/09 הוגשה לפני חלוף תקופת ההתיישנות".

7.         בדיון הוכחות שהתקיים ב-25.11.12 נחקרו כל ארבעת המצהירים על תצהיריהם. בסוף הדיון באה המלצה להגיע לפשרה, ולמקרה שלא תושג כזו - הוסכם כי יוגשו סיכומים בכתב במתכונת תלת-שלבית, אשר תאפשר לכל צד להעלות טענותיו ולהשיב לטענות רעהו.

8.         מתברר שלא הושגה פשרה שכן בושליב והנתבעים הגישו סיכומים. עם זאת, בושליב לא עשה שימוש בזכות להגיש סיכומי תשובה בפרק הזמן שנקצב לכך ועד עתה. לפיכך יש להכריע בתביעה עתה על יסוד כל שהצטבר בתיק עד כה.

9.         כאן המקום לציין שלוש נקודות:

            ראשית - בהמשך למה שנרשם לעיל בסעיף 6, הנתבעים אכן ויתרו על טענת ההתיישנות (ראו סעיף 103 של סיכומיהם), כך שאין היא חלק מיריעת המחלוקת.

            שנית - כי הסעדים העומדים להכרעה הם סעד כספי שעניינו תשלום חודשי לבושליב וסעד של צו מניעה שיאסור על מלמד לנהל את החברה ומינוי כונס נכסים לחברה. אלה הסעדים שבושליב עותר להם בסיכומיו (בסעיפים 7-1 ו-93), באופן שיש בו צמצום לעומת הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה.

            שלישית - כי עובר להכרעה אני סבור עוד יותר מאשר לאורך כל הדרך כי חבל שהצדדים לא השכילו להגיע לפשרה כוללת. פתרון אפשרי והולם לחוסר האמון הרב השורר בין הצדדים מצוי לדעתי ברכישת מניות בושליב על ידי החברה ו/או בעלי המניות בחברה דהיום. עסקאות דומות בוצעו בחברה בעבר. נראה כי פתרון של רכישת מניותיו של בושליב משקף גם את הצפי האופטימי לגבי המשך דרכה של החברה שהביעו מלמד וימיני.

            ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז

10.       לאחר בחינת המכלול הגעתי למסקנה כי מתוך מה שנותר על הפרק, יש להיעתר באורח חלקי למה שמבקש בושליב, כפי שיפורט להלן :

א.         לגבי התקופה של 97 חודשים שמ-1.5.05 עד מועד פסק דין זה, בושליב זכאי לתשלום של 1,000 ש"ח לחודש בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל חיוב. חיוב זה מוטל על החברה .

ב.         בושליב זכאי לתשלום בסך 1,000 ש"ח לחודש בצירוף מע"מ החל ממועד מתן פסק דין זה. גם חיוב זה מוטל על החברה .